<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן ק"י</h1>
<h2>דף לה.</h2>
שאלת החמאה של גוים אם מותרת כיון דלא שייך בה טעמא דתערובת חלב טמא ולא טעמא דמעמידין אותה בעור קיבת נבילה שהרי אין חלב טמא עומד, ולא טעמא דקאי ביני אטפי כגבנה, ועוד מדתנא במתניתין חלב וגבנה ולא תנא חמאה ואם איתא למה סמך בהא על חלב שחלבו גוי ולא סמך בה בגבנה. תשובה החמאה של גוים הרי היא בכלל חלב וגבנה, שהחלב אסור ואפילו כשהעמידוהו וגבנו ממנו אסורה, ואחד מן הטעמים בגבנה משום דקאי ביני אטפי. ושנה גבנה והוא הדין לחמאה וכל שכן לפי שהיא לחה ואינה עומדת לגמרי כגבנה דאיכא למיחש יותר לצחצוחין של חלב טמא. ואף הרב רבי משה בר מימון ז"ל [מאכ"א פ"ג הט"ז] שהתיר את החמאה לאחר שבשלה עד שהלכו צחצוחין שבה לא נתחורו אצלנו דברים אלו, שהרי הגבנה לאותו טעם שאמרו דאיכא דקאי ביני אטפי לא התירו אותה אחר בשול דסתמא קתני לא שנא רצה אוכלה צלויה על גבי גחלים ולא שנא רצה אוכלה בקדרה, דכל דבר שאסרוה מחשש תערובת שבו ועשו ספיקו כודאו לא יצא מאסורו עד שנדע בבירור שהלך לו האיסור המתערב ואפילו באיסורין של דבריהם, וכל שכן בזה שהחמירו בספקו יותר משאר ספקות של דבריהם שהולכין בהן להקל, שכל שגדרו להרחיק מאיסורין של גוים טפי החמירו בהן מאיסורי תורה, ואיני צריך לפרש לך כי מה ידענו ולא תדע. ועל כן לא התירו הגבנה בטעימת קפילא אפילו למאן דאמר טעמא מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה ואעפ"י שבשר בחלב בנותן טעם, ולמאן דאמר משום דקאי ביני אטפי לא התירו אף על פי שהוא ספק ספקא שמא לא נתערב ואם תמצא לומר שנתערב שמא ליכא ביני אטפי כלל וספק ספיקא אפילו בדאוריתא שרי. וגם הרב רבי אברהם ז"ל כתב עליו בהשגות [שם] זה לשונו, דבר זה אינו שכל האיסורין הנוהגין בגבנה נוהגין בחמאה ומה שכתב שהלך האיסור ונתמעט ונתבטל כמה מכוער הדבר שנקנה מהם חשש איסור מפני בטולו ברוב עד כאן. ויותר מזה אני אומר שאפילו קנאו ובישלו אסור כמו שכתבתי ולא ראיתי ולא שמעתי בכל גלילות ארצות אלו מי שפקפק בזה.
